התקשרו מהשירות לגידולי מערכת העיכול במכון למחלות דרכי העיכול לבשר לי שהגיעה תשובה מהמכון הגנטי ושאני לא נושא פגם במטען הגנטי שלי. לא הצלחתי להבין אם זה אומר שעלי לזנוח את פטריית גידול השפיר של רקמה בלוטית שאיכלסה את דמיוני או עונד תג גבעולי קטן שמרמז למביני דבר שאני רק HNPCC ומקרומית רירית כקוסם שולף גדילת רקמה אבנורמלית. הנחתי את התוצאה
המשמחת שמרמזת שאני מקרה קל (בן 50 ללא
עבר משפחתי) לשיקול דעתו של המנתח. ג' הנהן, עינבל את העט מספר פעמים וסירב בתוקף לתת ערכים מינימום -מקסימום שייגזרו.שאלת האורך שייגזר ממעיי הטרידה אותי. הקשר האחרון שלי למעי הגס היה כשביליתי עם
מטפלת גרמניה לטכניקת טיפול פעימות טיבטית. שנינו למדנו את השיטה שאבחנה אותי
כ"טחול" ואותה כ"מעי גס". "אנחנו המעיים" כך הסבירה
לי, "מזיזים ביחד 18 איברים, נראה לך שיהיה לי בעיה להזיז טחול יהודי".
מדריך איברי הגוף של תורת השיטה אפיין את המעי כרכבת הרים שמעבירה מטען על קרונות
ממקום א' ל-ב'. לפתע נקשרתי לכל קרון.ד' ציווה לזרום, אז פאקן תזרום! פינוקי שכמותך, אתה הרי לא אוכל כדי שלא יכאב גערתי בעצמי. תזרום, תגיד תודה שיש מנתח ובארגז כליו סכין סופרFRAGILEXשיונליFEROCIOUS. נסעתי לירושלים לקבל מסוכן מכירות של סטארט אפ שמפתח חיסון נגד סרטן המעיים. לא קשה למכור לנו. חתמתי על מסמך המאשר ניסוי מבוקר בפיסות מהמעי שיוצא ממני לכשיוצא. עשיתי מינוי לבלוג של מוס, עיתונאי בתחום הבריאות שהפך עצמו לצינור מידע ברשת לסרטן.
למרות האי-נוחות, תחושת הצורך להתפנות, העדפתי לשהות בשירותים, לקרוא על תופעת הפעילות הסרטנית בגוף. בעיות במעי הגס מרמזות על אובססיה והענשה עצמית. נצמדתי לכל סנטימטר מהצינור הספוגי-רירי שהשתלט על חיי. עדין לא נקבע תאריך לניתוח והיססתי. הכול הפך נורא פסיכולוג. עד אז הכל זרם: כאב-רופא-בדיקות כשלפתע מעצור.
"שמע, זה נורא פשוט", אמר לי בשיחה טלפונית פרופ' ה', מומחה למחלות פנימיות מאלו
שעונה על דוא"לים בארבע בבוקר. חבר של חבר. "אתה צריך להחליט מי מנהל את המחלה ?"
-על מה אתה מדבר לעזאזל, איזה ברירה יש לי
"יכיום,יש לך שתי אפשרויות: או שאתה מנהל את המלחלה שלך או שהמערכת הרפואית"
- המערכת הרפואית רוצה לקחת לי את המעיים. פחות מעיים פחות מקום לסרטן להופיע. ומה אני יודע על סרטן?
"אתה לא צריך לדעת." אמר בסבלנות הפרופסור. "אתה צריך להיות נחוש, להיות נחוש ולארגן פגישת ועידה עם הרופאים הנוגעים בדבר: רופא משפחה, גסטרו, כירורוג ואונקולוג. אחרי שהבאת אותם לענות על שאלה,החלטה כבר תגיע, תעשה הצבעה.."
- רק רגע, אמרת שהאונקו צד בעניין, למה אני לא מדבר איתם?
"אההה, כי הם בד"כ
נכנסים לתמונה רק אחרי הניתוח כשיש ממצאים חדשים. אבל לך עם תחושת הבטן שלך חה חה חה, מה איתה באמת?" שתקתי וסרקתי מעשיי עד כה. חוץ מלשתות תמצית זרעי אשכוליות וחמאת בופלו זוועתית, לא עשיתי כלום. הלכתי בתלם. "אני אגיד לך" הפרופסור לא יכול להרשות לעצמו שתיקת לקוחות ארוכה,תיפגש עם מומחה אונקולוגי, אתה יכול דרך הקופה ואז תעשה חושבים." לאחר השיחה חישבתי בעזרת טבלה סטטיסטית שמצאתי באתר בריאות. המסקנה היתה שהגידול לא יהרוג אותי מחר, לא יפסיק מחר ולא יצטמצם מעצמו. קבעתי
תור לניתוח עוד שבועיים ולאונקולוג מומחה אי שם בשנה החדשה אחרי הניתוח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה