רופא המשפחה יהפוך בקרוב, לאחר האבחון, למִפְרַק ביני למערכת המטפלת. בינתיים הוא קול ההגיון ביני לגופי. לאחר הלילה שבו החום עלה והכאבים שיתקו אותי לרצפה, שנינו הנחנו שמשהו בין תסמין פסיכולוגי, שם אחר למעי רגיז או וירוס שחולל שמות באותו קיץ, התלבש עלי. חודשיים לקח לי להבין שהדיאטה האיורוודית שתירגלתי, תמצית זרעי אשכוליות שטיפטפתי ומיצי בריאות שגמאתי לא משנה מחד- להפיג את תחושת ה"צריך" שמאלצת אותי לשהות בשירותים יותר ויותר ולא מחדשת מאידך, את התיאבון שאבד. חזרתי לא' בלית ברירה. המשפחה לחצה לעשות משהו יותר ממשי. המרפאה שוכנת בקומת קרקע של בנין משנות ה-50. למרפאה מגיעים דרך גשרון עץ שחוצה גינה. יש שני ספסלים, כסא עגול נמוך ללא משענת. אפשר גם לעמוד בחוץ להקשיב לציפורים או לדבר בלחש עם הנייד. חלונו של א' פתוח ופונה לחצר. בחדר הקבלה נמצאים באינטימיות מביכה עם המזכירה הרפואית. יש שלוש. בקרוב הולך להכיר את שלושתן. הן כל הזמן עובדות. טלפונים של לפני פגישה ואחרי פגישה, לפני בדיקה ואחרי בדיקה.מסביבי רק מבוגרים עם הטלפונים הישנים. אווירה של פעם. אין לי חשק אפילו לירות בציפורים רגוזות בIPHONE החדש. אני טומן ראשי במגזינים הרפואיים. אולי משם תצמח הישועה,מחפש אולי מישהו כתב על כאבי בטן. כתבו. הרעלות קיבה או סרטן. לא מדבר אלי.
"שמע" אני אומר לא' לאחר שאני מתיישב מולו, "ברור שאני הולך להיות מפוטר [מהחברה שבלעה את הסטארט אפ שעבדתי] הכאב מופיע איך שאני פותח את דלת המשרד. כל פעם שאני צועד על השטיח החום והבלוי מהתא בשירותים לתא שלי בבולען שקנה אותנו אני מרגיש שהבטן אומרת לי לא לחכות לפיטורים, שהמקום מורעל, שהטמינו לי שבב כמו מאלדר ב'בתיקים באפלה'''. א' לא מגיב. דבר ראשון הוא מרים את הטלפון ומזמין לי תור למומחית שלו. אחרי שזימנו אותי אליה לעוד שלושה חודשים הוא נאנח ואומר "אחרי קיץ שכזה, בסימן צדק חברתי'', הוא שוב מתקשר. הפעם להקדים את התור שנקבע. הוא כבר שולט ברי המערכת "אני לא יכול להרשות שישב לי על המצפון טמבל חסר עבודה. נו באמת, מי יקבל לעבודה מישהו שכל שעה הולך לשירותים, חכה בינתיים בחוץ, אני אקדים לך ת'תור"
רצוי שרופא המשפחה יהיה נחוש וחדור תחושת שליחות היסטורית.
א' הוא כזה. דור שני לרופאים, א' עבר הרבה תחנות רפואיות עד שהתביית על רפואת המשפחה. ממרפאה שאליה אתה מגיע בשביל עץ וצמחיה עירונית יושבים הוא, אשתו ומנהלות משרד ומרפאים. כשלומדים את השיטה, אפשר להמתין פחות אבל, בגלל הקפדתו של א' לתת את כל הזמן שנדרש, תמיד יש תור.
תפקיד "קול ההגיון" שם אחר למתווך הרפואי בין המדינה לאזרח הולך לתפוח. בשנים הקרובות עליו להיות האוזניים שלי למושגים חדשים. הוא ואני נשמש כלבלרים במסע מפותל, ארוך ומתיש בין מומחים, בודקים ואישורים רפואיים.
תור למומחית נקבע למחרת בשבע בערב "תגיד תודה אם תיכנס בעשר, אז תחכה בסבלנות. את זה יש לך לפחות. יכול להיות שזה כלום אבל אל תתפטר לפני שהיא נותנת חוות דעת"
סרטן 101: תולדות הרפואה, רוי פורטר, בקורת
"שמע" אני אומר לא' לאחר שאני מתיישב מולו, "ברור שאני הולך להיות מפוטר [מהחברה שבלעה את הסטארט אפ שעבדתי] הכאב מופיע איך שאני פותח את דלת המשרד. כל פעם שאני צועד על השטיח החום והבלוי מהתא בשירותים לתא שלי בבולען שקנה אותנו אני מרגיש שהבטן אומרת לי לא לחכות לפיטורים, שהמקום מורעל, שהטמינו לי שבב כמו מאלדר ב'בתיקים באפלה'''. א' לא מגיב. דבר ראשון הוא מרים את הטלפון ומזמין לי תור למומחית שלו. אחרי שזימנו אותי אליה לעוד שלושה חודשים הוא נאנח ואומר "אחרי קיץ שכזה, בסימן צדק חברתי'', הוא שוב מתקשר. הפעם להקדים את התור שנקבע. הוא כבר שולט ברי המערכת "אני לא יכול להרשות שישב לי על המצפון טמבל חסר עבודה. נו באמת, מי יקבל לעבודה מישהו שכל שעה הולך לשירותים, חכה בינתיים בחוץ, אני אקדים לך ת'תור"
רצוי שרופא המשפחה יהיה נחוש וחדור תחושת שליחות היסטורית.
א' הוא כזה. דור שני לרופאים, א' עבר הרבה תחנות רפואיות עד שהתביית על רפואת המשפחה. ממרפאה שאליה אתה מגיע בשביל עץ וצמחיה עירונית יושבים הוא, אשתו ומנהלות משרד ומרפאים. כשלומדים את השיטה, אפשר להמתין פחות אבל, בגלל הקפדתו של א' לתת את כל הזמן שנדרש, תמיד יש תור.
תפקיד "קול ההגיון" שם אחר למתווך הרפואי בין המדינה לאזרח הולך לתפוח. בשנים הקרובות עליו להיות האוזניים שלי למושגים חדשים. הוא ואני נשמש כלבלרים במסע מפותל, ארוך ומתיש בין מומחים, בודקים ואישורים רפואיים.
תור למומחית נקבע למחרת בשבע בערב "תגיד תודה אם תיכנס בעשר, אז תחכה בסבלנות. את זה יש לך לפחות. יכול להיות שזה כלום אבל אל תתפטר לפני שהיא נותנת חוות דעת"
סרטן 101: תולדות הרפואה, רוי פורטר, בקורת
בזמן שקראתי בפוסט, נזכרתי בתביעת רשלנות רפואית נגד רופאת המשפחה שלנו לפני כ-10 שנים בגין אי הפניה לבדיקה.
השבמחקקודם כל תודה על התגובה. המאוד מפתיעה כי ממש זאת לא היתה כוונת המשורר כמו שנאמר, אבל יכולה להיות רלוונטית מאוד. מתוך סקרנות-כיוון שהבלוג נמצא עדין בשלבי התארגנות בכלל-איך הגעת אליו, האם יש לך קשר לנושא?
מחק