השיחה לטלפון הנייד תפסה אותי כשאני יורד מאופניי שהתקשו לחצות בשדרות רוטשילד את מלבני הדשא שהובאו כדי לכסות סופית על המחאה החברתית ששרדה את החגים. שיחה מזוהה מהמומחית. וואו, מודעות במיטבה, אשכרא שכחתי ממנה לגמרי. לא בזבזתי זמנה בתשובה מתוחכמת ל"ראית את התוצאות?" הנוזף בעדינות. בדיוק עדינותה חשדתי. "יש לך גידול" כך וכך וכך היא פירטה, "תגיע מחר". טפחתי לעצמי על השכם שכל השבוע לא חשבתי, לא דאגתי, לא בדקתי. אולי כי בתוכי חשתי את הכיווצים מדברים והקשבתי. בעובדה, באותו שבוע התרגלתי לבטן והיא התרגלה לי. המשכתי ללכת עם האופניים לאורך שדרה. סתיו תל אביבי מממממ..מה בוער? ביטלתי את הפגישה שבגללה יצאתי לשדרה, לא הולך לבגוד בחשיבות האירוע שמצפה לי מחר. הסצנה בחדר הרופא שמודיעים. חה חה חה להת' היי טק שלום בודי טק. אבל קודם, God אני פאקן צמא. התקשרתי לתמתמ. במנזר תמיד עכשיו הפי האוואר.
למחרת הגעתי לבניין המוכר. התקדמתי שלב, עברתי בדיקה. ועכשיו אני כבר יודע להסביר לטירונים איך להגיע. באגף שלה, המומחית הצביעה על חדרון קטן בקצה המסדרון, "שם יושב ג', דבר איתו". על דלת חדרו יש רשימה קצרה. ביד? שאני אכתוב? נחרדתי. הוספתי שמי לרשימה, וואלא יופי חזרנו לעולם שלישי? ההמתנה הרחק מהחדרון של ג'.סורק אפשרויות מי לפני ומי אחרי. איך שלא יהיה אנשים באגף הזה לא מעוקפי התורים. סוף הבוקר. אווירת צהריים מזדחלת. . היה מהיר לי מדי מב' לג'. אני מרגיש לא בטוח. ב' אמרה ב' יודעת יותר ממך. בשביל זה היא המומחית אני מזכיר לעצמי. סומכים על המערכת הרפואית. ב' אמרה ג' עבור. טמנתי ראשי בעיתון ובתוכנית הטלוויזיה עם דוק' רפי קרסו. וידאתי מינון גבוה של הסחה ומיקוד. בכי ילדה רחק ממני לפנים המסדרון. כעבור זמן יצא ג', והזמין אותי לחדרונו. המון חדרי רופאים לאחרונה. טוב שאני רגיל מהבית. רק את ב', בגסטרו יחסינו הקצרה הספקתי לראות בארבעה חדרים שונים. על השולחן הקטן נחו בערבוביה מספר ניירות, על כמה מהם אוירו איורים. ג' עינבל עט בין אצבעותיו. הוא המאייר. הוא מחלק בסוף את האיור או שהוא שומר לעצמו? מהגוגל ידעתי עליו קצת. הוא כל מה שאני לא וגם לא יכולתי להיות. וזה הספיק לי. ג' שירטט את המעי ומיקום הגידול. דן בקצרה בשתי צורות פתיחת הבטן האפשרויות ובשתי אי הוודאויות: א- כמה ס"מ מעי יחתכו, ב- הסיכויים שהוא לא יהיה המנתח. החכמפון שלו ניגן "סביב חצות" של thelonius himself. ג' התנצל וקיבל את השיחה. עד סוף השיחה נשארו שתי האי-וודאויות אי שומם במוחי. הוא רשם לי בדיקות נוספות לביצוע בדחיפות ואמר לי לחזור אליו עם התוצאות.
"אבל למה שיוציאו הכול, אני לא מבין מה הקטע?" שאלתי את ב' במסדרון. נהייתי מאוד קשור לגידול ושקלתי דיאלוג פנימי כמו בקישור ששלח לי חבר מודאג ששמע. ב' בתלבושת אחרת, בדרך למשמרת בבית החולים. "פחח.." היא ענתה לי, מוציאה מפתחות מכוניתה מארנקה ומסמסת. הכל במכה אחת. "עדיף לך שיוציא כמה שיותר. מעיים ארוכים, יותר מקום לגידולים. מי אמר שגוף האדם מושלם". וזה אומרת מישהי של איינגה. לאן הגענו?
מאחורי דלפק הקבלה מתחילים לארגן הכנת סלט בריאות ענק ושיתופי מנות. לידי יושב זוג באמצע שנות השישים לחייהם. האשה מתייפחת בשקט. הגבר מחבק ומסתכל ממנה והלאה. אני טומן ראשי בעיתון ספורט, מכסה קולה בסטטיסטיקות של אמצע היורוליג ויתרונות כנף אחורית מתכווננת בפורמולה 1. הכירורגים הם שפיץ של רפואה. כמו מקביליהם, הטייסים, רוכבי האופניים ונהגי המירוץ, מיומנותם בתפעול הכלי לרשותם. באופן פרדוקסאלי, דווקא עכשיו, מאז שיחת הטלפון עם ב' לפני כשש עשרה שעות יש לי בחירה. אני יכול להחליט על מנתח ומקום הניתוח. היצע האפשרויות איים להאפיל על העניין בשאלות אחרות. במשפחתי למודת הסרטן הוקצה למרכיב הנוחות מקום ראשון בסדר העדיפות
למחרת הגעתי לבניין המוכר. התקדמתי שלב, עברתי בדיקה. ועכשיו אני כבר יודע להסביר לטירונים איך להגיע. באגף שלה, המומחית הצביעה על חדרון קטן בקצה המסדרון, "שם יושב ג', דבר איתו". על דלת חדרו יש רשימה קצרה. ביד? שאני אכתוב? נחרדתי. הוספתי שמי לרשימה, וואלא יופי חזרנו לעולם שלישי? ההמתנה הרחק מהחדרון של ג'.סורק אפשרויות מי לפני ומי אחרי. איך שלא יהיה אנשים באגף הזה לא מעוקפי התורים. סוף הבוקר. אווירת צהריים מזדחלת. . היה מהיר לי מדי מב' לג'. אני מרגיש לא בטוח. ב' אמרה ב' יודעת יותר ממך. בשביל זה היא המומחית אני מזכיר לעצמי. סומכים על המערכת הרפואית. ב' אמרה ג' עבור. טמנתי ראשי בעיתון ובתוכנית הטלוויזיה עם דוק' רפי קרסו. וידאתי מינון גבוה של הסחה ומיקוד. בכי ילדה רחק ממני לפנים המסדרון. כעבור זמן יצא ג', והזמין אותי לחדרונו. המון חדרי רופאים לאחרונה. טוב שאני רגיל מהבית. רק את ב', בגסטרו יחסינו הקצרה הספקתי לראות בארבעה חדרים שונים. על השולחן הקטן נחו בערבוביה מספר ניירות, על כמה מהם אוירו איורים. ג' עינבל עט בין אצבעותיו. הוא המאייר. הוא מחלק בסוף את האיור או שהוא שומר לעצמו? מהגוגל ידעתי עליו קצת. הוא כל מה שאני לא וגם לא יכולתי להיות. וזה הספיק לי. ג' שירטט את המעי ומיקום הגידול. דן בקצרה בשתי צורות פתיחת הבטן האפשרויות ובשתי אי הוודאויות: א- כמה ס"מ מעי יחתכו, ב- הסיכויים שהוא לא יהיה המנתח. החכמפון שלו ניגן "סביב חצות" של thelonius himself. ג' התנצל וקיבל את השיחה. עד סוף השיחה נשארו שתי האי-וודאויות אי שומם במוחי. הוא רשם לי בדיקות נוספות לביצוע בדחיפות ואמר לי לחזור אליו עם התוצאות.
"אבל למה שיוציאו הכול, אני לא מבין מה הקטע?" שאלתי את ב' במסדרון. נהייתי מאוד קשור לגידול ושקלתי דיאלוג פנימי כמו בקישור ששלח לי חבר מודאג ששמע. ב' בתלבושת אחרת, בדרך למשמרת בבית החולים. "פחח.." היא ענתה לי, מוציאה מפתחות מכוניתה מארנקה ומסמסת. הכל במכה אחת. "עדיף לך שיוציא כמה שיותר. מעיים ארוכים, יותר מקום לגידולים. מי אמר שגוף האדם מושלם". וזה אומרת מישהי של איינגה. לאן הגענו?
מאחורי דלפק הקבלה מתחילים לארגן הכנת סלט בריאות ענק ושיתופי מנות. לידי יושב זוג באמצע שנות השישים לחייהם. האשה מתייפחת בשקט. הגבר מחבק ומסתכל ממנה והלאה. אני טומן ראשי בעיתון ספורט, מכסה קולה בסטטיסטיקות של אמצע היורוליג ויתרונות כנף אחורית מתכווננת בפורמולה 1. הכירורגים הם שפיץ של רפואה. כמו מקביליהם, הטייסים, רוכבי האופניים ונהגי המירוץ, מיומנותם בתפעול הכלי לרשותם. באופן פרדוקסאלי, דווקא עכשיו, מאז שיחת הטלפון עם ב' לפני כשש עשרה שעות יש לי בחירה. אני יכול להחליט על מנתח ומקום הניתוח. היצע האפשרויות איים להאפיל על העניין בשאלות אחרות. במשפחתי למודת הסרטן הוקצה למרכיב הנוחות מקום ראשון בסדר העדיפות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה