יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

פרק ז- ניתוח

הניתוח נקבע לשני בינואר. דבקתי באמונת המבינים המקצועים שבסביבות כריסמס לא רק שהבורסה עולה גם יש פחות סיכוי לאסון עבור מלחמה עד שרשרת תאונות.ואכן כך. ששה חודשים פחות תשעה ימים מהלילה שהתקף החום והכאב השכיב אותי לשש שעות על הרצפה, פשטתי בגדי, לבשתי חלוק והתאשפזתי.
תשע בערב, הכנה לאשפוז, אשפוז. ענייניות לילית  שרתה על בית החולים ובמחלקה. מנותחי היום רדומים, אחרוני מבקריהם עוזבים. אח מקבל אותי ומסמכיי, הודף טענות משני מבוגרים בני גילי שאביהם לטענתם לא זוכה לטיפול המתאים. קול האח מתיז חומר כיבוי על הזעם הכבוש בקולם. כולנו היינו משפחה אחת חמימה בלב החורף התל אביבי שבלב ישראל שבלב המזה"ת שבלב העולם.  
נשלחתי לחדר ריק מאנשים עם שש מיטות. יופי, אין צורך בפלאסטיק מול העיניים. חוקן הלילה נדחה לחוקן בוקר. נפרדתי ממשפחתי בקוצר רוח מסוים, מציאות המחלה שיעממה אותי.טיהרתי סביבותי מכל דבר דפוס רפואי והוצאתי את "בעקבות הזמן האבוד".משמאלי דלת פתוחה, מימיני גשם נוקש על החלונות. נשענתי על המיטה המוגבהת , הרמתי ברכיי כרית לספר והנחתתי בחזרה לצפצופי המוניטורים,  "שנים שכבתי לישון בשעה מוקדמת. לפעמים עוד לא כבה הנר, כבר נעצמו עיני ולא הספקתי לומר: "אני נרדם." ואז.." התעוררתי
מקריא בקול רם לעצמי ולגידול בבטן ונרדמתי. גידי הגידול שלי. במקום לספר לך כמה אני מצטער שקצת כואב ואני בוגד, שמע סיפור... לא התבוננתי על עצמי מתבונן בעצמי, לא לקחתי כדור שינה, לא חשבתי מי אני מה מה מה,   לא בגדתי במילה הכתובה.  

בבוקר הורדתי לקומת מרתף. צבעי מדים השתנו מלבן, לירוק ואז לכחול אפור. האלונקה, הסניטאר המשופם והמשפחה נענו מסדרון-מעלית-מסדרון-חדר המתנה-מסדרון-חדר המתנה נוסף. המתנו. קיבלתי כדור טשטוש מפנק. חלוקים מוכתמי דם, תופסים את העין. אני באטליז בצד הפרה. אני מקווה בשבילן שם שגם הן נהנות מההתפתחות ברפואת הכאב. הכדור השכיח מלווי מעלי, שמעתי אותם אומרים "הוא מטושטש" האלונקה הועברה מאולם לחדר ואז לחדר לחדר הניתוח. זיהיתי לפי המנורה הענקית שלפתע הופיעה מולי. "מה שלומך?" מגיח מצד לחי שמאל המרדים ו' לבוש אפור ומסכה אפורה. בראשי חלפה תמונת החדרון בו התקיימה שיחת ההכרות. ציינתי בפניו שפעם הייתי קליל תרדמה. ו' נוגע בזרועי וPLOOP- אני נשאב לאור שמעלי. ככדורסלן במאני טיימ אני מזהה פירצה לשינה, רואה אותו סביבו זרנוקים כחלחליים נמוגים לחשכה שמסביב לנורה לא הספקתי לומר אני נרדם





אין תגובות:

פרסום תגובה