יום שני, 19 באוגוסט 2013

הקדמה

אני אוקיינוס, בנם של אוראנוס וגאייה בעלה של תטיס בתוכי זרמים שבאחד מהם שוחה דמות בעצלתיים. לאיטה חורכת השמש מעליו חלקי גופו שגלויים מעל למים השקטים: כתפיים, שכמות, אמות ידיים ועקבי רגליים. העור שם מודלק, מאדים ושלפוחיות מתחילות לבצבץ. לא לפי סדר קבוע הן פוקעות, מוגלה צהבהבה פורצת מהן ונשטפת במים. המים הכחולים מכסיפים והאדים שעולים מהם חוסמים את הראות. עכשיו הכול אפור ואני הוא הדמות. המים מתחילים להתערבל.  ידיי חובטות לכל עבר. איפה אני? מסתובב 360 מעלות, ראשי מעט מעל פני המים, מרגיע את נשמתי. בקצה הערפל אני מבחין במבנה גלגלי רב קומות שסוגר אותי. עם תנועת ראשי צבעו האפור מבהיל משנה גווניו מלבן בוהק לכחול כסוף. אני שוחה לעברו. עכשיו קשה לשחות. חלקי גופי החרוכים נאטמים בפקקי כסף כבדים שמושכים אותי למטה. לא מתנגד, בעזרת הכובד אני צולל לכיוון המבנה שקירותיו נופלים מטה. אני מנסה לגעת ולא מצליח. מהקיר מזדקרים גושישים שלפוחיים אדומים בהירים שגדלים לעברי. אחד מהם, מצולק בצדדיו, מתקרב אלי. מפסגתו הוא מתיז הפרשה בעוצמה כה רבה שאני מוזרק החוצה, לאוויר. אור יום בהיר. ענני משפחת סימספון לצידי ואנחנו שטים מעל פני הים, עשרות מטרים באוויר. עדין אני בתוך גלגל הצלה אפור ענקי. האור מאפיר והאוויר מתעבך. מתחתי גועש הים. אני מתעורר
מיד לאחר שהגיעו תוצאות הבדיקה נקראתי בבהילות לרופאה. בחדרה נאמר לי ״שעל פי כל הנתונים...אבל אין מה לדאוג הסטטיסטיקה מראה ש...״. לא דאגתי. כבר הכרתי את הדיאלוג. מי לא מכיר את הדיאלוג? אני אמור להנהן בהבנה, לא? ככה מתנהגים שחקנים בסצנה אצל הרופא כשמודיעים לפציינט ש..
קצב חלוקת התאים לא השתנה לאחר השיחה. לא פחת או גבר. לא כך מחשבותיי והתמונות בחלומותיי. יחסי משכן, הופעתן והתחלפותן בראשי הוכפל ושולש. מאותה פגישה, נדמה היה שלראשונה, אני ותאי הלא מרוסנים פועלים יחד.

חודשיים לאחר התפרצות דלקתית, הובחנתי כנשא גידול סרטני במעי הגס. בניתוח הוצא גידול ממאיר מהמעי העקול. הגידול, שחדר למערכת הלימפתית, הוגדר סוג 3 (מתוך 4). הומלץ לי לערוך סדרת טיפולי כימותראפיה.
בלוג זה מתעד את ששת החודשים מהאבחון. 

איורים: אילה נצר

 Fanny Mendelssohn Hensel Piano Trio in D minor


הערה 1: david foster wallas infinty jest



אין תגובות:

פרסום תגובה